פטנט הוא הגנה משפטית שניתנת לאמצאה, ובתנאי שהיא מוצר טכנולוגי או תהליך טכנולוגי, חדש, מועיל, שניתן לשימוש תעשייתי ושיש בו התקדמות המצאתית.

לבעל הפטנט ניתנת בלעדיות לנצל את האמצאה המוגנת שלו, וכל מי שמנצל את האמצאה ללא רשותו מפר את הפטנט.

כשהאמצאה היא מוצר, ניצול מפר שלה הוא ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות, ובתנאי שהם נעשים ללא רשות. כשהאמצאה היא תהליך, ניצול מפר שלה הוא שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך – ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות, והכל אם הם נעשים ללא רשות.

ישנן פעולות שלא יחשבו להפרה: פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי; או פעולות  נסיוניות שונות בקשר לאמצאה שמטרתן לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת; או בקשר לרישוי תרופות גנריות, שיש כוונה לשווק אותן לאחר תום תקופת הפטנט של התרופה המקורית/אתית (הוראה זו בחוק הפטנטים מכונה “חריג טבע”, משום שהיא נועדה במקור להקל על חב’ טבע הישראלית להתמודד עם מתחרותיה).

ככלל, לבקשת פטנט ולפטנט כמסמך משפטי יש שני מרכיבים עיקריים: (1) פירוט הפטנט (specifications), הכולל את שם האמצאה ושם הממציא או הממציאים, מאפייני האמצאה, תיאור הרקע ומטרת האמצאה, תיאור האמצאה, שרטוטים והסבריהם, ועוד; (2) תביעות (claims), שהן החלק המרכזי והחשוב, והן קובעות את היקף ההגנה והיקף המונופולין שיקבל הממציא אם תאושר בקשתו לפטנט.

הפרת פטנט יכול להתבצע בדרך של העתקה מלאה ומושלמת (או כמעט מושלמת) של האמצאה, כפי שהיא מוגדרת בתביעות הפטנט. הפרה כזו נקראת “הפרה מילולית” של הפטנט. הפרה יכולה להתבצע גם אם אינה כרוכה בהפרה של אחת מן התביעות המגדירות את הפטנט. זוהי הפרה המתבצעת בדרך של העתקת עיקרי האמצאה המוגנת, כלומר של התוכן והמהות של האמצאה (אבל לא בהכרח של אחת התביעות עצמן). הפרה כזו נקראת הפרה של “עיקר האמצאה”.

הנטל להוכיח הפרתו של פטנט מוטל על הטוען להפרה, כלומר על התובע. נטל זה הוא כבד ומשמעותי, מכיוון שקבלת הטענה מובילה להגבלת התחרות החופשית ולחסימתה במגזר שוק מסויים. מצד שני, הנתבע יכול להראות, כחלק מהגנתו, שמלכתחילה לא היה מקום להעניק לתובע פטנט על אמצאתו, ועל כן הפטנט בטל. מקרה כזה יכול להתרחש, לדוגמא, אם היו פרסומים קודמים של האמצאה לפני הגשת הבקשה לפטנט, ואשר בוחן הפטנטים לא גילה אותם בזמן הבחינה של הבקשה. דוגמא נוספת – אם האמצאה מלכתחילה חסרת התקדמות המצאתית, והיא טריוויאלית לעוסקים בתחום. תוצאת הדברים במקרה של טענת הגנה כזו תהיה שהפטנט בטל – ואם אין לתובע פטנט, גם אין הפרה של פטנט מצד הנתבע.

ההכרעה בשאלה האם הפטנט הופר נקבעת באמצעות פרשנות מסמכי הפטנט, וקביעה מה היקף תחולתו של הפטנט. כלומר, בדיקת היקף ההגנה, המונופולין, שהפטנט מעניק לממציא. כלל פרשנות בסיסי בנוגע לפטנטים הוא, שאת הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם על מנת שיהיה ניתן לעמוד על כוונת הממציא, כפי שזו באה לידי ביטוי במסמך.

התשובה לשאלה “למה התכוון הממציא?” נלמדת בראש ובראשונה מהנוסח ומהמלל של מסמכי הפטנט. יש לפרש את הנוסח והמילים באופן דווקני ומתוך הבנה, שיש להיזהר שלא לתת הגנה רחבה מדי שתפגע בתחרות חופשית בתחומים החורגים מתחום האמצאה. קנה המידה הפרשני הוא של בעל מקצוע ולא של אדם רגיל. השאלה שיש לשאול, היא איך בעל מקצוע היה מבין את היקף האמצאה מתוך קריאת מסמכי הפטנט והאם היה מגיע למסקנה, לפיה המוצר המאוחר מפר את המונופולין שהפטנט מעניק לפי מסמכיו ולפי המלל שבהם.

בכל מקרה, בתי המשפט אינם מאפשרים עקיפה טכנית של הניסוח המילולי של הפטנט על ידי החלפת רכיב או השמטת רכיב בלתי משמעותי או בלתי חיוני להשגת עיקר האמצאה בפטנט. אם המוצר המתחרה פועל פעולה הזהה במהותה לזו של האמצאה, ובאותן דרכים שבהן פועל הפטנט, ואם הוא משיג אותה תוצאה שמשיג הפטנט – הוא מפר את הפטנט, גם אם אין זהות מוחלטת בין האמצאה ובין המוצר המפר.

בית המשפט העליון הכיר בכך, שהפרת פטנט יכולה להתבצע גם באופן תורם. מקרה כזה התעורר, בנוגע לחברה ישראלית שהחזיקה בפטנט על מנעול שמתחבר למוט הילוכים לרכב, ומונע גניבה של הרכב. המתחרה ייבא ושיווק מספר רכיבים שכשלעצמם לא הפרו פטנט, אבל הם נמכרו במודע לצורך התקנתם יחד בקומבינציה מסויימת על ידית ההילוכים של הרכב לצרכי נעילה, באופן שהפר את הפטנט הרשום. נפסק שזוהי הפרה תורמת.

כלומר, אם אדם מייצר, מוכר או משווק רכיבים שכל אחד מהם כשלעצמו אינו מפר פטנט; אבל הם חלק מהותי מהאמצאה המוגנת; ולרכיבים אלה כשלעצמם אין שימוש משמעותי עצמאי; והם גם מוצעים לצרכנים ככאלה שכשמחברים אותם יחדיו בקומבינציה מסויימת הם מפירים פטנט – הרי שאותו אדם מבצע הפרה תורמת של פטנט.

לסיכום כדאי לציין, שהחוק קובע שתביעה על הפרת פטנט אפשר להגיש רק לאחר שניתן הפטנט באופן רשמי. משמעות הדברים היא, שלא ניתן למנוע ניצול אמצאה כל עוד לא ניתן עליה פטנט רשמי. מאידך, בנסיבות מסויימות כן ניתן לתבוע פיצוי כספי על הפרה שבוצעה בתקופה שבטרם ניתן הפטנט פורמאלית, ממועד פרסום דבר הגשת הבקשה, וכן פיצוי על ניצול האמצאה ללא רשות בתקופת הביניים, ממועד פרסום דבר קיבול הבקשה ואילך.

בכל מקרה, מי שהפטנט שלו הופר זכאי לקבל צו מניעה שיפוטי וכן פיצויים כספיים. הוא גם זכאי לדרוש מהמפר דין וחשבון על רווחיו מההפרה. חוק הפטנטים לא מעניק לנפגע פיצויים ללא הוכחת נזק. יחד עם זאת, היו מקרים בהם בתי המשפט פסקו פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת פטנט, וזאת על בסיס פסיקה דומה שנתנה בנוגע למדגמים. גם בנוגע למדגמים החוק אינו מעניק לנפגע פיצויים ללא הוכחת נזק, אבל בית המשפט העליון פסק שפיצויים כאלה מגיעים למי שהמדגם שלו הופר.

יש לכם שאלה לגבי פטנטים? – צרו עמנו קשר.

האמור לעיל הוא סקירה כללית ואינו מהווה ייעוץ משפטי. ייעוץ משפטי מקצועי מחייב בדיקה פרטנית של הנסיבות הספציפיות.

 

    צרו קשר