סימן מסחר הוא סימן המורכב מאותיות, איורים או סמלים, או משילוב שלהם, המשמש חברה או אדם לשם סימול המוצרים או השירותים שהם מייצרים, סוחרים או מספקים. לוגו או שם של עסק יכולים להיחשב כסימן מסחר. בנסיבות חריגות גם צורתו התלת ממדית של מוצר או אריזתו יכולים להירשם כסימן מסחר.

מטרתו של סימן מסחר היא יצירת זהות בין הסימן למוצר, באופן שהציבור, בראותו את הסימן, יקשר אותו מיד עם סחורה ממקור מסויים. פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל”ב – 1972 מגדירה “סימן מסחר” כסימן המשמש, או מיועד לשמש, אדם לעניין הטובין או השירותים שהוא מייצר, סוחר או מספק.

בעליו של סימן מסחר יכול למנוע מאחרים שימוש בסימנו ללא רשות. שימוש בלתי מורשה מהווה הפרה של הסימן, והדבר מעניק לבעל הסימן סעדים שונים כנגד המפר. הסעדים יכולים להיות פיצוי כספי, צווי מניעה שיפוטיים או שילוב שלהם.

סימן מסחר מוגן מפני הפרה כשהוא רשום. הרישום מתבצע באמצעות הגשת בקשה למחלקת סימני מסחר אצל רשם הפטנטים. בבקשה צריך לציין את הסימן עצמו שמבקשים לרשום, וגם את סוג המוצרים או השירותים שלגביהם מבקשים לרשום את הסימן. כל סימן ניתן להגיש לרישום לגבי סוגים שונים של מוצרים או שירותים. הסימן המבוקש נבחן על ידי בוחני מחלקת סימני מסחר, על מנת לוודא שהוא עומד בקריטריונים הקבועים בחוק. לדוגמא, שאינו מטעה או שאינו זהה או דומה עד כדי להטעות לסימנים של אחרים הרשומים ביחס לאותם מוצרים או שירותים. סימן שמאושר לרישום מתפרסם להתנגדויות מטעם הציבור. אם בחלוף שלושה חודשים לא מוגשת התנגדות – הסימן נרשם בפנקס סימני המסחר ותוקפו למפרע מיום הגשת הבקשה.

תקפו של רישום סימן מסחר הוא עשר שנים מיום הגשת הבקשה לרישום, ולאחר מכן ניתן להאריך את תוקף הרישום לעשר שנים נוספות בכל פעם.

חשוב לדעת שסימן מסחר תקף רק במדינה שבה הוא נרשם. כדי להגן על הסימן במדינות אחרות יש לרשום אותו בכל מדינה בנפרד. אפשר לעשות זאת על ידי הגשת בקשות עצמאיות נפרדות לרישום סימן מסחר בכל מדינה ומדינה. הליך כזה אפשרי, אבל הוא לרוב יקר ומסורבל ומחייב בדרך כלל שכירת שירותיהם של עורכי דין מקומיים בחו”ל.

 

אפשרות אחרת, היא להגיש בקשה בינלאומית באמצעות מערכת פרוטוקול מדריד המופעלת בז’נבה על ידי WIPO (World Intellectual Property Organization). הגשה למערכת מדריד מתבצעת ממדינת המקור של המבקש, לדוגמא ישראל, באמצעות עו”ד מקומי. ההגשה מתבצעת לרשם סימני מסחר המקומי, והיא מתבססת על בקשה מקומית לרישום סימן מסחר שמייעדת מדינות שחברות במערכת פרוטוקול מדריד. הבקשה מועברת באמצעות WIPO לבחינה אצל רשמי סימני מסחר במדינות היעד, ואם היא מאושרת שם, הסימן נרשם אוטומאטית. רק אם הבקשה לא תאושר במדינת היעד, צריך יהיה לשכור את שירותיו של עו”ד מקומי בחו”ל. כמו כן, אם הבקשה המקומית שעליה מתבססת הבקשה הבינלאומית תדחה או אם הסימן המקומי יבוטל, יתבטלו גם הסימנים הבינלאומיים בחו”ל. יחד עם זאת, למבקש תהיה אפשרות להמיר אותם לסימנים מקומיים. לשם רישום סימן מסחר באיחוד האירופי ניתן להגיש בקשת רישום אחת באמצעות EUIPO (European Union Intellectual Property Office).

פקודת סימני מסחר מגדירה מה ייחשב ל”הפרה” של סימן מסחר. הפרה מוגדרת כשימוש בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, בנוגע לטובין או לשירותים שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו סוג.

המשמעות היא, שההגנה המשפטית ניתנת בדרך כלל למי שרשם את סימן המסחר. יחד עם זאת, יכולים להיות סימנים שיזכו להגנה גם אם לא נרשמו. זה המצב כשמדובר בסימן מסחר מוכר היטב. כלומר, סימן שאפילו שאינו סימן רשום, הוא מוכר בקרב הציבור הרלבנטי, בין השאר כתוצאה ממאמצי שיווק וכיוב’. כך לדוגמא, ניתן לחשוב על מותג בינלאומי שסחורתו נמכרת ברחבי העולם, אך מסיבה כזו או אחרת לא נרשם אצל רשם סימני מסחר בישראל. כמובן שסימן מסחר יכול להיות גם מוכר היטב וגם רשום, כדוגמת הסימן “קוקה קולה”.

לא כל סימן מסחר יכול להיחשב לסימן מסחר מוכר היטב, אלא רק כזה שיש לו מוניטין רב ומוכח בישראל. השאלה האם יש לסימן מסחר מוניטין רב או מוכח היא שאלה עובדתית שיש להוכיח בראיות ממשיות. הקושי הוא שהמונח “מוניטין” קשה להגדרה, קשה להוכחה, וקשה לחישוב.

בית המשפט העליון הגדיר מוניטין כסוג של כוח המושך לקוחות לעסק, או כמכלול היתרונות שיש לעסק מבוסס על פני מתחריו. מי שטוען לקיומו של מוניטין, עליו נטל ההוכחה שאכן מתקיים מוניטין. הוכחת המוניטין אינה מוגבלת לסוגים מסוימים של דרכי הוכחה. בהחלט גם ייתכן שסוגם ואופיים של המוצרים בהם מדובר יתוו את דרכי ההוכחה של המוניטין. לעיתים ניתן להוכיח מוניטין באמצעות סקר שוק מקצועי, לעיתים באמצעות עדותו של עד שיש לו היכרות אישית ממושכת עם קהל לקוחות גדול ומגוון של המוצרים המסויימים, ולעיתים באמצעות הוכחת היקפי פרסום משמעותיים במדיות שונות (עיתונות כתובה, טלוויזיה, אינטרנט, שלטי חוצות וכו’).

לשאלה האם יש או אין מוניטין נודעת חשיבות גם כשאנו רוצים להגן על סימן מסויים שלא נרשם כסימן מסחר והוא גם לא סימן מסחר מוכר היטב. הגנה כזו יכולה להינתן במסגרת דיני גניבת עין המוסדרים בחוק עוולות מסחריות, תשנ”ט – 1999. במסגרת זו אסור לעוסק לגרום לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר, או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר. הפרת האיסור עשויה לזכות את הנפגע בפיצויים ללא הוכחת נזק בסך של עד 100,000 שקלים לכל הפרה.

פעמים רבות נשאלת השאלה הבאה: אם אפשר להגן על סימן לפי חוק עוולות מסחריות גם אם הסימן אינו רשום כסימן מסחר, מה הטעם לרשום אותו כסימן מסחר לפי פקודת סימני מסחר?! התשובה פשוטה – יסודותיה של תביעה בשל גניבת עין שונים מיסודותיה של תביעה בשל הפרת סימן מסחר. בגניבת עין נדרש התובע להוכיח קיומו של מוניטין וקיומה של הטעיה. כאמור, הוכחת מוניטין היא דבר שכלל אינו פשוט ברמה העובדתית, ופעמים רבות גם מדובר בהליך יקר למדי (בטח אם נעזרים בסקר צרכנים מקצועי או במומחים). לעומת זאת, כשמדובר בהפרת סימן מסחר רשום, התובע לא נדרש כלל להוכיח מוניטין. עצם הרישום מעניק הגנה.

בנוסף, יש הבדל בכל הקשור לאופן הבחינה של השאלה האם מתקיימת הטעיה. בהפרת סימן מסחר רשום ההשוואה בין הסימן הרשום לסימן המפר נעשית בין הסימנים עצמם, במישור הגראפי והמצלול, הפונטיקה. ההשוואה נעשית במנותק מאופן השימוש בסימנים בפועל על גבי המוצרים או אופן השיווק בפועל. הרבה פעמים בדיקה המתמקדת בסימנים עצמם מקלה עם בעל הסימן, במיוחד אם מעבר לדמיון בסימנים אין שום אלמנט דומה או מטעה אחר בין המוצרים. מאידך, בגניבת עין ההשוואה רחבה יותר. בגניבת עין ההשוואה בודקת את מכלול התנהלותו ופועלו של הנתבע. בודקים לא רק את הדמיון בין הרכיבים של הסימנים, אלא האם יש “מסה קריטית” במכלול ההתנהגויות של הנתבע, שיוצרת הטעיה בפועל או חשש סביר להטעיה. כלומר, בודקים את אופן השיווק, את התוכן הפרסומי, את אופן הצגת המוצרים על המדף, את האריזה וכו’.

לכן, מי שרוצה להגן על לוגו או שם של עסק (ואפילו על צורה ייחודית של מוצר או אריזתו), מומלץ שיגיש בקשה מסודרת לרישום סימן מסחר. יחד עם זאת, גם אם לא רשם סימן מסחר – עדיין יכול בנסיבות מסויימות למנוע מאחרים להשתמש שימוש מטעה בסימנו או בשמו.

 יש לכם שאלה לגבי סימני מסחר? – צרו עמנו קשר.

האמור לעיל הוא סקירה כללית ואינו מהווה ייעוץ משפטי. ייעוץ משפטי מקצועי מחייב בדיקה פרטנית של הנסיבות הספציפיות.

    צרו קשר