במדינת ישראל, כמו במרבית המדינות המפותחות, תקופת ההגנה שמוענקת ליוצר של יצירה היא למשך חייו ו- 70 שנים לאחר מותו. בהתחשב בכך שתקופת זכות היוצרים ביצירה תסתיים ב- 31 בדצמבר של השנה שבמהלכה אמורה לפקוע הזכות, הרי שבהחלט יכול להיות שמשך ההגנה אפילו יתארך עד 71 שנים ממות היוצר.

כאשר מדובר על יצירה משותפת, כזו שיש לגביה יותר מיוצר אחד, זכות היוצרים תקפה למשך חייו של היוצר האחרון שנותר בחיים ו- 70 שנים לאחר מותו. כשמדובר על יצירה שהיוצר שלה אנונימי או ששם היוצר הינו שם בדוי, הרי שבדרך כלל זכות היוצרים תתקיים 70 שנים מהמועד שבו היצירה פורסמה לראשונה. אם לא פורסמה עד תום 70 שנים ממועד יצירתה, תקופת ההגנה תהיה עד תום 70 שנים ממועד היצירה.

ההיגיון במתן הגנה לזכויות יוצרים גם לאחר מות היוצר הוא יצירת איזון בין ההכרה בחשיבות היצירה והרצון לעודד יוצרים, מחד; לבין הצורך לקיים חופש ביטוי ולעודד יצירות חדשות, מאידך. התקופה של 70 שנים נקבעה במידה רבה לא על בסיס מחקרי, אלא על בסיס מקח וממכר פוליטי בין איגודי היוצרים לבין המחוקקים.

יחד עם זאת, יש לזכור שהתקופה הנהוגה כיום היא תוצאה של התפתחות הדרגתית. תקופה זו ארוכה משמעותית ביחס למצב ששרר בתחילת הדרך, כשהחלה החקיקה המודרנית המסדירה הגנה על זכויות יוצרים. היה זה בשנת 1709 באנגליה, במסגרת מה שנודע כ”חוק המלכה אן” (Statute of Queen Anne) שהעניק הגנה מוגבלת ל- 14 שנים בלבד עם אפשרות הארכה ל- 14 שנים נוספות. כיום אפילו ישנן מדינות, בהן בנסיבות מסויימות ההגנה אף ארוכה יותר מ- 70 שנים ויכולה להגיע עד ל- 120 שנים.

מצד שני, ישנן נסיבות מסויימות שבהן תקופת ההגנה קצרה יותר. כך לדוגמא בישראל זכות יוצרים בתקליט היא לתקופה של 50 שנים ממועד יצירתו, וכך גם זכות היוצרים של המדינה מוגבלת לרוב ל- 50 שנים ממועד היצירה. בכל הנוגע לביצוע של יצירה, נקבע שזכויות ביצוע של מבצע עצמאי תקפות ל- 50 שנים מתום השנה שבה בוצע הביצוע המקורי. כמו כן, לפי המצב החוקי ששרר בישראל עד לחקיקת חוק זכות יוצרים החדש בשנת 2007, זכויות היוצרים בנוגע לצילומים עמדו בתוקף למשך 50 שנים בלבד מיום עשיית הנגטיב שממנו התקבל הצילום. כיום תקופה זו הוארכה ל- 70 שנים, אבל בכל הנוגע לצילומים שנוצרו לפני מועד כניסתו לתוקף של החוק החדש במאי 2008, תקופת ההגנה נשארה 50 שנים בלבד.

העובדה שתקופת ההגנה חלה בדרך כלל במשך חיי היוצר ועשרות שנים לאחר מותו יוצרת קשיים לא מעטים, בעיקר כשמדובר ביצירות “מורכבות”. קחו לדוגמא יצירה קולנועית, שבה יכולות להיות זכויות יוצרים שונות לגורמים שונים ביחס לכל אחד ממרכיבי הסרט – הבימוי, התסריט, פס הקול, התפאורה, הצילום וכך הלאה. משמעות הדברים היא שאם מי מהיוצרים הולך לעולמו, לא בהכרח אפשר להתחיל למנות 70 שנים עד שהסרט יהפוך לנחלת הכלל. בהחלט יתכן שיוצרים נוספים עודם בחיים, ויעבור עוד זמן רב עד לחלוף 70 שנים ממותו של היוצר האחרון.

 

ומה קורה כששניים או יותר יוצרים יצירה משותפת, לדוגמא כותבים שיר או ספר יחדיו? – הרי גם אם אחד מהם ילך לעולמו, עדיין היצירה תהיה מוגנת עד 120 של השני, ועוד 70 שנים.

נקודה נוספת הראויה לציון, היא שזכויות יוצרים הן נכס שבדרך כלל ניתן להעבירו בירושה, על פי דין או על פי צוואה. ניתן להעביר גם את הזכויות עצמן וגם את הנכס הפיזי מושא הזכויות – לדוגמא, גם את זכויות היוצרים בציור, וגם את הציור עצמו, עם הבד הצבעים והמסגרת. במקרה כזה עשויה להתעורר השאלה עד כמה יכולים היורשים שמחזיקים גם בזכויות וגם ביצירה הפיזית, למנוע מאחרים להעתיק אותה. חשוב לזכור, שתקופת זכויות היוצרים נמדדת ביחס לחיי היוצר עצמו, וללא כל קשר לזהות של מי שמחזיק פיזית ביצירה או לזהות של מי שקיבל לידיו את זכויות היוצרים. המשמעות היא, שאם זכויות יוצרים של אמן עברו ליורשיו או לצד ג’ אחר, כגון זכויות בציורים או בשירים או בספרים שכתב, ואלה מחזיקים גם ביצירות הפיזיות, בכתבי היד המקוריים או בציורים, עדיין אין להם יכולות למנוע העתקה של היצירות ברגע שהזכויות יפקעו. אומנם ההחזקה הפיזית תאפשר להם לכאורה להסתיר את היצירה מעיני כל, להחזיק אותה במחשכים, וכך למנוע העתקה שלה. אבל, ברגע שהיצירה תיחשף, לא ניתן יהיה למנוע את העתקתה מרגע שהזכויות יפקעו.

ובכן, האם למתים יש זכויות יוצרים? – התשובה היא כן. אלא שבעוד שהמוות הוא נצחי, זכויות היוצרים של המת מוגבלות… שאלה אחרת היא מה יקרה עם זכויות היוצרים של המת בבוא המשיח, בימי תחיית המתים? לשאלה זו טרם ניתן מענה, ועד שזה יקרה יש לקוות שכולנו נזכה לחיות עד 120, לפחות.

יש לכם שאלה לגבי זכויות יוצרים? – צרו עמנו קשר.

האמור לעיל הוא סקירה כללית ואינו מהווה ייעוץ משפטי. ייעוץ משפטי מקצועי מחייב בדיקה פרטנית של הנסיבות הספציפיות.

    צרו קשר