סוד מסחרי מוגדר בחוק עוולות מסחריות, תשנ”ט – 1999 כ”מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו”.

מי שמשתמש בסוד מסחרי ללא רשות, מקבל לידיו סוד מסחרי באופן אסור, או נוטל סוד מסחרי מבעליו במישרין או בעקיפין ללא רשות, רואים בו כמי שגזל סוד מסחרי. גם הפרת התחייבות חוזית שלא להשתמש בסוד מסחרי, או שימוש בסוד מסחרי בניגוד לחובת אמון (כמו זו שבין עובד למעסיקו), מהוות גזל סוד מסחרי. מצד שני, גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת לא ייחשב בדרך כלל כגזל סוד מסחרי.

על פי דין, שימוש במידע שבוצעו בו שינויים עדיין יכול להוות גזל סוד מסחרי, ובתנאי שמתקיים דמיון מהותי בין הסוד המסחרי לבין המידע שבו נעשה השימוש.

על מנת שמידע עסקי ייחשב לסוד מסחרי, ועל מנת שניתן יהיה להגן עליו כסוד מסחרי, הוא צריך קודם כל להישמר בסוד. אין הכרח שהסודיות תהיה ברמה של סוד מדינה, ואין הכרח לשמור את המידע בכספת במעמקי האדמה. הדרישה בחוק היא לנקיטת אמצעים סבירים לשמור על סודיות. כמובן שהגדרתו של סוד מסחרי שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי, אבל בכל מקרה – מידע שאינו נשמר בסוד, אינו סוד מסחרי.

כלומר, לא כל מידע עסקי הוא סוד מסחרי, אפילו אם מדובר על מידע שהוא קריטי לפעילות העסקית של בית העסק. בהחלט יכול להיות מקרה שבו אדם יעשה שימוש במידע עסקי חשוב של מתחרה שלו, ועדיין הוא לא ייחשב כמי שגזל סוד מסחרי. זאת, משום שהמידע הזה לא נשמר בסוד ולכן ממילא אין מדובר בסוד מסחרי.

המסקנה היא, שעסק שמעוניין להגן על סודות מסחריים שלו מפני אחרים, צריך קודם כל להחליט מה מהווה מבחינתו מידע עסקי רלבנטי שמעניק לו יתרון מול מתחרים. מידע עסקי יכול להיות תכניות עבודה, הסכמים, קודי תוכנה, שיטות ביצוע, שמות ספקים, עלויות ייצור, נתוני רווח והפסד, נקודות תורפה במוצרים, מוצרים עתידיים, הרגלי או הסדרי רכישה של לקוחות, ועוד. מידע זה יש לשמור בסוד.

כמו כן, מומלץ שכל הגורמים שבאים במגע עם המידע העסקי הסודי לצרכי עבודתם יעשו זאת באופן המינימאלי הדרוש לצרכי עבודתם, ON A NEED TO KNOW BASIS, יחתמו על הסכמי סודיות, בהם יפורטו מהות המידע, ההגבלות החלות על השימוש בו, איסור על העברתו לאחרים, וכו’.

כיום ניתן לגלות מידע מסחרי רב אודות עסקים באמצעים המודרניים הקיימים, דוגמת מאגרי מידע און ליין, לינקדאין, פייסבוק ועוד. חברות רבות נוהגות “להשוויץ” בשמות הלקוחות שלהן באופן פומבי. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה, כדוגמת מחירונים או פרטי ספקים. כל אלה גלויים לכל והם אינם מהווים סוד מסחרי, גם אם יש בהם כדי ליצור לחברה יתרון עסקי על פני המתחרים.

רשימת ספקים או רשימת לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא נשמרת בסוד ובתנאי שיש לה “ערך מוסף” מלבד קיבוץ טכני של שמות הלקוחות או הספקים בענף. יש להראות שנדרשו מאמץ מיוחד או משאבים לגיבוש הרשימה, ושיש יתרון בקבלתה מן המוכן. כשרשימת הספקים ידועה לכלל הגורמים בענף, היא אינה נחשבת רשימה סודית.

גם אם המידע נשאר “רק” בתוך הארגון, עדיין עצם חשיפתו בפני גורמים פנימיים שאינם צריכים את המידע לצורך ביצוע עבודתם – לדוגמא צוות מזכירות – עלול להפוך את המידע העסקי למידע שאינו סודי מבחינה משפטית.

לעיתים מידע עסקי מוגן בזכויות יוצרים או בפטנטים, אבל לא תמיד. אם המידע הוא ידע גולמי, מתבסס על נתונים שהם נחלת הכלל, ואינו מהווה יצירה מקורית – הוא אינו מוגן בזכויות יוצרים. זה גם המצב אם המידע אינו מהווה המצאה פטנטבילית. מעבר לכך, הגנת פטנט מחייבת חשיפה וגילוי פומבי של ההמצאה כתנאי למתן מונופול על השימוש בהמצאה. הבעיה היא שפטנט מוגבל בזמן, ועם פקיעת הפטנט המידע הופך לנחלת הכלל והשימוש בו נעשה חופשי. כך לדוגמא, המתכון להכנת משקה קוקה קולה אינו מוגן בזכויות יוצרים וגם לא בפטנט, אבל הוא נשמר כסוד כמוס כבר למעלה מ- 100 שנה ורק מעטים נחשפו אליו.

שאלה אחרת שיכולה להתעורר היא עד כמה חשיפה של גורם מסויים, לדוגמא עובד, למידע עסקי של המעסיק מונעת ממנו לעבור לעבוד אצל מתחרה. נקודת המוצא של בתי הדין לעבודה בישראל היא שלעובד, והדברים נכונים גם לגבי ספק שאינו עובד, יש זכות חוקתית לחופש עיסוק. כלומר, רק בנסיבות חריגות ניתן יהיה למנוע תחרות או עבודה אצל מתחרה, וגם זאת לתקופה קצובה ביותר.

יתרה מכך, הדין הוא שאדם אינו אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם ידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי, וידע זה הפך לחלק אינהרנטי מכישוריו המקצועיים הכלליים.

בהקשר זה נפסק, שהוראה המגבילה את היכולת להתחרות לאחר סיום עבודה “סתם ככה” או כדי לשמור על יתרון תחרותי, בלא להגן על “אינטרסים לגיטימיים” של המעסיק, היא בטלה. הוראה כזו נוגדת את תקנת הציבור וסותרת את הזכות החוקתית לחופש העיסוק. ככלל, אין למעסיק “אינטרס לגיטימי” שעובד או ספק לא יתחרו בו לאחר סיום יחסי העבודה או ההתקשרות העסקית. ניתן להגביל את הזכות החוקתית לחופש עיסוק ולמנוע תחרות, רק אם הדבר מונע פגיעה בזכות החוקתית לחופש הקניין. כלומר, כדי למנוע שימוש שלא כדין בסוד מסחרי.

כמובן שבתי הדין ובתי המשפט מקפידים יותר להגן על חופש התחרות ועל זכותו לחופש עיסוק של עובד שהוא אדם פרטי או של ספק קטן, מאשר אם מדובר בהתחייבות מצד חברה גדולה שלא להתחרות בחברה אחרת.

בכל מקרה, סוד מסחרי אינו מילת קסם, והשאלה האם מידע מסויים הוא סוד מסחרי או לא, נבחנת לפי מהות ואופי המידע. אם הצדדים חתמו על הסכם מסודר בו צד אחד מודה בכך שהוא ייחשף למידע סודי והוא מתחייב לשמור אותו בסודיות ולא להתחרות, הדבר יכול להעיד על כוונת הצדדים, לסייע בסיווג המידע לכאן או לכאן, וככל שהמידע יסווג כסוד מסחרי – יהיה בכך כדי להגדיל את הסיכוי למנוע שיתוף פעולה עם מתחרה או עבודה אצל מתחרה.

לסיום, מספר הערות בנוגע לעובדים: בתי הדין לעבודה קבעו שיש לבדוק מספר נסיבות בטרם יוגבל חופש העיסוק של העובד, כשנקודת המוצא היא שלא מגבילים את חופש העיסוק “סתם”, רק כדי לשמור על יתרון תחרותי של המעסיק הקודם. ראשית, כאמור, אם מדובר בסוד מסחרי מוכח ניתן להגביל את חופש העיסוק של העובד כדי למנוע ממנו להשתמש שלא כדין בסוד המסחרי השייך למעסיקו הקודם. שנית, בודקים האם המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד, ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת שלא מוצתה. שלישית, בודקים האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור הסכמתו להגביל את חופש העיסוק שלו. רביעית, בוחנים את חובת תום הלב וחובת האמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעסיקו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה למערכת חוזית רגילה. חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. בכל הנוגע לשלוש הנסיבות האחרונות נקבע, שחופש העיסוק של עובד יוגבל רק אם קיימת הגבלת עיסוק בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים.

מי שסוד מסחרי שלו נגזל, זכאי לקבל סעדים שונים מבית המשפט, ובכלל זה פיצויים על נזקיו, פיצויים ללא הוכחת נזק של עד 100,000 שקלים לכל עוולה, צו מניעה זמני וקבוע, וכן צווים לתפיסת נכסים מפירים ולהשמדתם.

 יש לכם שאלה לגבי הגנה על סודות מסחריים? – צרו עמנו קשר.

האמור לעיל הוא סקירה כללית ואינו מהווה ייעוץ משפטי. ייעוץ משפטי מקצועי מחייב בדיקה פרטנית של הנסיבות הספציפיות.

 

    צרו קשר